בית המשפט העליון נתן לאחרונה (24.11.14) פסק דין מעניין בשאלה האם נתבע יכול ליהנות מהגנת "תום לב", בתביעה על הפרת סימן מסחר בארץ.

בית המשפט העליון ישב כערכאת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי (תל-אביב) מיום 13.11.12. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודחה את הערעור
.

הליכים אלה התייחסו למקרה שבו משלוח של מזוודות יובאו על ידי המשיבים, באמצעות מתווך, כאשר המזוודות נשאו את סימן המסחר Roncato, שהוא סימן מסחר רשום בישראל, בבעלות המערערת. משלוח המזוודות עוכב במכס בגלל חשד להפרת סימן מסחר, ולאחר מכן הושמד, אולם המערערת הגישה תביעה כנגד המשיבים, ודרשה תשלום פיצויים בגין הפרת סימן המסחר שלה.

בית המשפט המחוזי פסק ש
אכן הופרו זכויות המערערת בסימן המסחר הרשום שלה, אולם, לא ניתן לייחס הפרה זו למשיבים, שכן אלה מעולם לא הזמינו ולא התכוונו להזמין, או לקבל או למכור מזוודות Roncato שאינן מקוריות. נמצא, איפוא, כי המשיבים נפלו קרבן למעשה מירמה של צד שלישי.

המערערת טענה בערעור כי בית המשפט המחוזי, הלכה למעשה, דחה את תביעתה בשל העדר יסוד נפשי - כוונה להפר - מצד המשיבים, וזאת למרות שהחוק בישראל אינו דורש יסוד נפשי כאמור על מנת שתתקיים עילת תביעה בגין הפרת סימן מסחר רשום.

אולם, בדחותו את הערעור, קבע בית המשפט העליון שבית המשפט המחוזי לא דחה את עצם קיומה של עוולות הפרת סימן המסחר, אלא רק קבעה שאין לייחס הפרה זו למשיבים דווקא.

אמנם, ניתוח זהיר של נסיבות הענין מוביל למסקנה כי צדק בית המשפט העליון. במקרים שבהם הנתבעים בתביעת הפרה של סימן מסחר מצליחים להוכיח שהם לא הזמינו מוצרי חיקוי, לא התכוונו להזמין מוצרים כאלה, רצו לקנות מוצרים מקוריים, ונפלו קרבן למעשי מירמה של צד שלישי, אכן לא יהיה זה סביר לחייב אותם לשלם פיצויים. הרי, בית המשפט לא התיר את מכירת מוצרי החיקוי, אלא רק דחה את התביעה לפיצויים כנגד המשיבים, בשל כך שלא ניתן לייחס להם את מעשי ההפרה.

אולם, לא ניתן להשתחרר מהתחושה שפסק דין זה עלול לפתוח את הדלת לטענת הגנה קבועה של "תום לב", מצד כל מי שנתבעים בהליכי הפרת סימן מסחר. ייתכן בהחלט שנהיה כעת עדים לתופעה שכל נתבע כזה יטען שהוא אינו אלא קרבן של מעשי מירמה של צד שלישי, אשר, סביר להניח, נמצא מחוץ לגבולות ישראל, ואינו צד להליך.

גם אם מדובר בהגנה אשר יהיה על הנתבע להוכיח אותה, ואשר בגינה נטל ההוכחה יהיה רובץ על כתפתי הנתבע, עדיין יש כאן פוטנציה לבעיות.

עד כה, יבואן, ביודעו שהוא עלול להיות מחויב בתשלום פיצויים בגין הפרת סימן מסחר, אף מבלי שיהיה על התובע להוכיח שהוא התכוון להפר את הסימן, היה נוקט צעדים מחמירים על מנת לוודא שהמוצרים שהוא מייבא ארצה הם מוצרים מקוריים. בעקבות פסק הדין של העליון, ייתכן שיהיו יבואנים אשר משקיעים מאמצים אדירים לטשטש את עקבותיהם, גם אם מקונן בלבם החשש שמדובר במוצרי חיקוי, וזאת מתוך ציפייה שהדבר יאפשר להם ליהנות מהגנת תום הלב, באם ייתפסו. במקום להשקיע את מאמציהם בבדיקת מקוריות המוצרים, הם עלולים להפנות מאמצים אלה לכיוון של הכנת הקרקע לטענת הגנה אפשרית.

מפר כזה עלול לשקול את היתרונות והחסרונות, ולהגיע למסקנה שהרווחים הפוטנציאליים ממכירת מוצרי חיקוי עולים על החשיפה הצנועה, יחסית, למקרה שייתפס עם מוצרי חיקוי, שכן הוא לא יחויב בפיצויים, אם יצליח לבסס טענת תום לב.

יהיה על בתי המשפט לקחת ענין זה לתשומת לבם ולהציב רף גבוה ביותר להוכחת טענת תום הלב  ולהרמת נטל ההוכחה על ידי הנתבע.

ב
רייף את רייף, אנו מתמחים בתחום של קנין רוחני, בכלל, וענייני סימני מסחר, בפרט. נשמח לסייע לכם בכל הליך שיהיה עליכם לנקוט בו על מנת להגן על זכויות סימני המסחר שלכם, או להגן עליכם בפני תביעות הפרה לא מוצדקות.
רייף את רייף
משרד עורכי דין ונוטריון
האם מפר סימן מסחר "תמים" ייחלץ מתביעת הפרה?
© רייף את רייף 2014. כל הזכויות שמורות
תל אביב  •  הרצליה  •  ראשל"צ